הקדמת המעתיק והמגיה כתבי הקודש מספר הנחמד הלזה. שחיבר איש חי רב פעלים מקבציאל חכם ונבון הנמצא כזה: שישו משוש וגדלו אתי להבורא. מתוך דבר הלכה משנה וגמרא. ואני תפלתי לך ה' אסדרה אעל קול הרמז חיבה יתירה. לאשר הופיע וזרח כחמה ברה. כאלו הלכה למשה מסיני מסורה: משנה כ"א פ"ה דאבות הוא היה אומר בן ה' למקרא בן י' למשנה (פי' הרב שלומד מקרא ה' שנים וה' שנים משנה וה' שנים גמרא וכו'). בן י"ג למצות. בן ט"ו לתלמוד. בן ח"י לחופה. בן ך' לרדוף (פי' הרב לרדוף אחר מזונותיו פ"א לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו וכו'). ההכרח לפרוט קצת דקדוקים דכל השנויים קשים דזהו פשוט וידוע דסדר הלימוד הזה צריך להיות קודם שישא אשה דאח"כ רחיים בצוארו ואיך יעסוק בתורה. וא"כ לפי הוצעת המשנה בן ח"י לחופה לא יגיע ללמוד הגמ' כ"א שלש שנים. ועוד ק' הלא אמרו זמן תורה לחוד ולמה הפסיק עם המצות בין לימוד המשנה לגמרא. ומה איכפת לן בסדר השנים. מצורף למשנה זו יתורץ גמ' בב"מ דף ל"ג ת"ר העוסקים במקרא מדה ואינה מדה. משנה מדה ונוטלין עליה שכר גמרא אין לך מדה גדולה מזו. ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד הא גופא קשי' אמרת בתלמוד אין לך מדה גדולה והדר אמרת לעולם הוי רץ למשנה וכו' אר"י בימי ר' נשנית משנה זו שבקי כ"ע מתניתין ואזלו בתר תלמודא הדר ודרש להו לעולם הוי רץ וכו' מאי דרש כדדרש ריב"א מ"ד הגר לעמי פשעם אלו ת"ח שגגות נעשי' להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשי' להם כשגגות. ע"כ. המאמר זה אין לו פירוש וניתן לחקור ולדרוש. והדקדוקים רבים הם ובמילואותן על ישובן. יבין המבין המובן. נ"ל בהקדים גמרא דברכות דף כ"ח ת"ר כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו א"ל ר' למדנו ארחות חיים ונזכה בהם לחיי עה"ב. א"ל וכו' ומגעו בניכם מן הגיון. (פי' רש"י שלא תרגלום במקרא יותר מדאי דמשכה אחריהם פי' לפירושו שיאמרו אין למקרא אלא הפשוט ולא יאמינו למסורות כי המסורות סייג לתורה). זכינו לדין שצריך למנוע מן הגיון ועדיין לא נדע עד כמה תכבד העבודה של למוד המקרא אבל יש ללמוד במה מצינו במס' שבת דף ס"ג. א"ל רב כהנא לרבינא האי בדברי תורה כתיב א"ל אין המקרא יוצא מידי פשוטו לעולם. א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין הוי גמירנא לכולהו גמרא ולא הוי ידענא דאין המקרא ימ"פ עד השתא. מאי קמ"ל דליגמר אינש והדר ליסבר. והנה מה שיש להקשות לאיזה צורך אמר כד הוינא בר ח"י שנין. יש לומר שזה הוא קושי' הגמ' מקמ"ל אבל קשה א"כ היאך מתורץ בתירוצו. ועוד י"ל למה לא אמר גם תיבת לעולם כמו שאמר רבינא. ולמה אמר עד השתא. וע"כ צריך לומר שעד השתא הוא פירושו של לעולם. ונראה דשניהם לדבר א' נתכוונו להורות לנו אורחות חיים שלמד ר"א לתלמידיו. שצריך למנוע מן הגיון. כדי שלא יאמרו שאין למקרא אלא הפשוטו. וכשהקשה לו האי בדברי תורה כתי' והשיב לו שאין המקרא ימ"פ. וכדי שלא יקשה לר"כ מאחר שלמדו לו רבותיו לכולה תלמוד' למה לא גילו לו גם גמרא זו לזה הוסיף מלת לעולם לומר שאין מגלין דבר זה עד לבסוף מטעם שלא ימשכם אחר המקרא וכנ"ל. וחזר רב כהנא בשום שכל מפורש יותר ואמר כד הוינא בר תמניסר שנין. וא"כ לפי חשבון זה נמנע מן המקרא בר הוי בר ח' שנין דניתן רשות לקצר אבל במשנה, וגמרא אמרו להאריך אי אתה רשאי לקצר צא מהן ה' שנים למשנה וה' שנים לגמרא. והרי הן ח"י שנים. ובשביל טעם זה שלא יאמרו דאין למקרא אלא הפשוט לכן לא רצו לגלות לי דאין המקרא יוצא מידי הפשוטה עד השתא ר"ל עד שגמירנא לכולהו תלמודא. ובזה א"ש התירוץ של הגמרא. לומר דליגמר אינש גמרא קודם שילמד כל המקרא והדר למסבר היינו למסבר קראי. ואיתא בסוטה דף כ"א ת"ר איזה ע"ה וכו' אחרים אומרים אפי' קרא ושנה ולא שמש ת"ח זהו ע"ה. קרא ולא שנה הרי זה בור לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר וזרעתי וגו' זרע אדם וזרע בהמה. ועמ"ש הרע"ב במ"ה פ"ג דאבות אין בור י"ח בור רק מכל דבר ואפי' בטיב מו''מ אינו יודע ולא ע"ה חסיד אבל ירא חטא (היינו לפרוש מן העבירה ולעשות מצוה יוכל להיות.) שהרי הוא בקי בטיב מ"ומ ע"כ נ"ל ראי' לדבר ממה ראי' במשנה ח' פ"ה דאבות האומר שלי שלך ושלך שלי ה"ז ע"ה דמהנה ע"מ להגות בשוה ואינו עושה לפנים משורת הדין ועליו אמרו רז"ל האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחי' בני ה"ו צדיק גמור צדיק דייקא ולא חסיד וזהו מדתו של ע"ה ועפ"ז א"ש הא דאמרינן בברכות דף ה' אר"ל מ"ד ואתנה לך וגו' התורה והמצוה אשר כתבתי וגו' התורה זו מקרא והמצוה זו משנה אשר כתבתי זו נביאים וכתובים. והא דמפסיק במשנה בין תורה וג"כ י"ל דבא להורות דלמנוע מן המקרא ויתחיל ללמוד משנה תוך זמן המקרא כדלעיל וכדבעי' למימר לקמן. אבל איך נרמוז בתיבת והמצוה זו משנה. הגם שהמהרש"א כ' בשביל שלא דיבר בה אלא גוף המצוה בלא טעמי' עם כל זה בצירוף דברינו הנ"ל ניחא יותר דכיון דשנה אז יוכל להיות ירא מן העבירה ולעשות מצוה וכנ"ל וע"כ אמרו חייב אדם לטפל עם בנו עד י"ג שנים לא פחות כי עדיין בור ואין י"א בו ולאח"כ אומר ברוך שפטרני כי אז יוכל להיות נזהר מעבירה ולעשות מצוה וע"כ קראו לבן י"ג שנים בר מצוה כנ"ל. ובזה צדקו אמר רב לאיבו בריה בפסחים דף קי"ג טרחי בך בשמעתא ולא אסתייע מלתא תא ואגמרך מילי דעלמא. דקודם שהגיע ללמוד גמרא אף שהי"ל כל טרחות שבעולם לא הי' יכול לפטור את עצמו דכל זמן שלא קרא ושנה ה"ז בור ואיננו מן הישוב כנ"ל ובתי' לא תוהו בראה לשבת יצרה. אבל טרחי בך בשמעתא וכבר הגיע שיובל להיות בקי בטיב מ"ומ והיה יכול לפטור את עצמו למיגמרי' מילי דעלמא. וק"ל ובזה יובן הגמרא בשבת דף ס"ג א"ד מ"ד אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד אלא בימינה א"י הוא דאיכא עושר וכבוד ליכא אלא למיימינים א"י איכא וכ"ש ע"וכ. ובשמאלה עושר וכבוד הוא דאיכא וא"י ליכא. וי"ל. א' מאי קמתמה מתחלה מאחר דכ"ש הוא א"צ לכותבו. ועוד דלמא הכי היא המדה דמיימיני' שאינם מבקשי שכרם בהאי עלמא. שכרם א"י היינו בע"הב. ולמשמאילים שאינם עושי' לשמה נותנים שכרם בע"הו. ועוד למה ליה להשיב על מה שלא נשאל דהול"ל דכ"ש הוא ע"וכ ול"ל לסיים לשמאלא ע"וכ הוא דאיכא. ויתר ע"כ קשה נגד כולם הלא רבא גופא אמר כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. וקושיא כזו הקשו תו' בברכות דף י"ז ובכמה מקומות ותימא על התוס' על שלא הקשו ממקרא מלא דבשמאלא היינו שלא לשמה ומקבל מיהא שכר עושר וכבוד ונ"ל שרש"י ז"ל הרגיש בכל זה לפ"ד ויתורץ במה שפי' רש"י מיימינים של תורה שמחפשין טעמיהן בדיוקין ובירורין כימין המיומנים למלאכה משמאילים אין יגיעין בה כל צרכה. ור"ל מיימינים הם בעלי תלמוד. ומשמאילים הם בעלי משנה ועיין בסוטה דף כ"ב דקראו לבעלי משנה מבלי עולם בשביל שמורין הלכה בתוך משנתן ואינם יודעים טעם המשנה. נמצא היוצא מדברינו הנ"ל כי זה כל האדם סדר התחלת למודו מקרא משנה ושמוש ת"ח היינו גמרא וכל זמן שלא שמש ת"ח ה"ז ע"ה והוא מן המשמאילים ואח"כ כשמשמש ת"ח ה''ה מן המיימינים וזוכה לשתי שלחנות רק י"ל למה נקט קרא א"י בימינה תחלה הלא בהכרח לא יוכל להיות בימינה עד שקרא ושנה דזהו לשמאלא כנ"ל וע"כ צ"ל דנקט שלא כסדר להראות דא"י הוא דאיכא למיימיני' ולא עושר וכבוד וזהו שמותיב בתמי' וכי בשביל שעלה לשכר מרובה דהיינו לאורך ימים יפסיד את המועט מה שמגיע לו כבר עושר וכבוד לזה מפרק עדיין הכ"ש במקומו עומד והא דמהפך כדי שלא תאמר דוקא אם בא משמאלא לימינא הוא דאית ליה עושר וכבוד לשמאלא אבל אם